מרכז יסלזון לחקר תולדות ישראל לאור האפיגרפיה

חזון גבריאל

כתובת חזון גבריאל, המוכרת גם כאבן יסלזון, היא כתובת נבואית החרותה על גבי אבן מהתקופה ההרודיאנית. מידות האבן 37 על 96 ס"מ, היא שבורה לשלוש חתיכות המשלימות זו את זו ומסותתת רק בצד אחד.

מקורה של האבן ככל הנראה בעבר הירדן המזרחי וכעת היא חלק מאוסף יסלזון בציריך.

הכתובת כוללת שתי עמודות המרוחקות זו מזו 3.5 ס"מ, ומידות כל אחת מהן: רוחב 16 ס"מ ואורך 75 ס"מ ויותר. הטקסט כתוב בדיו בצורה הדומה לכתיבת ספר תורה, והוא מתוארך לסוף המאה הראשונה לפני הספירה. הטקסט נכתב לרוחב הצד הצר של האבן וכולל ארבעים ושבע שורות צרות, ישרות ואופקיות. משני צדי העמודות תוחמים את הטקסט ארבעה קווים ישרים ואנכיים החתוכים עם כלי חד ודק באופן הדומה לצורת הכתיבה במגילות מדבר יהודה. מסביב לעמודות הטקסט נותרו שוליים: כ-1 ס"מ מימין ומשמאל, כ-5 ס"מ בחלק העליון וכ-13 ס"מ בחלק התחתון. הטקסט מורכב משמונים ושבע שורות בסה"כ: ארבעים וארבע שורות בטור הימני ושלושים ושלוש שורות בטור השמאלי, כאשר השתיים האחרונות קצרות יותר.

הטקסט השתמר בצורה חלקית ובו עם קטעים רבים שאינם ניתנים לקריאה. החלק העליון והתחתון של הטקסט, יחד עם המילים הראשונות בשורות עמודה א והמילים האחרונות בעמודה ב, שחוקים מאוד, ורק אותיות בודדות ניתנות לקריאה. הקריאות במקומות רבים הינן משוערות וקשה לשחזרן בגלל היעדר מקבילות.

פני האבן בצדה האחורי מלמדים שהאבן הותקנה על גבי קיר במצב אנכי. פריסת הטקסט, הדומה לטורי מגילה, מצביעה על כך שהיא במקור הייתה ארוכה הרבה יותר – כלומר, מורכבת מעמודות נוספות. עם זאת, לנוכח מצב ההשתמרות של תחילת עמודה א ובהיעדר כתובות דומות, לא ניתן לקבוע זאת בוודאות.

הטקסט הוא יצירה ספרותית שאינה ידועה ממקורות יהודיים אחרים. ניסוחו מעיד שהוא שייך לסגנון הנבואי. הוא מכיל לפחות ציטוט מקראי אחד, מתוך ספר חגי, וביטויים מספרי זכריה ודניאל. עם זאת, נראה כי ביטויים מסוימים הם גרסה קדומה לביטויים המוכרים ממקורות מאוחרים יותר (למשל, ספרות ההיכלות, פיוט, תלמוד ומדרש). הטקסט מכיל בין השאר ביטויים שלא נראה שיש להם מקבילות במקומות אחרים. בחינת לשון הכתוב מצביעה על השפעה ארמית מסוימת. נראה שהטקסט התחבר בסוף המאה הראשונה לפני הספירה והועתק על האבן (אולי מתוך מגילה) זמן קצר לאחר מכן, כפי שעולה מאופי כתב היד.