ד"ר עדה ירדני ז"ל

עם הסתלקותה של ד״ר עדה ירדני איבדה קהילת האפיגרפים בישראל ובעולם כולו חברה בעלת מעמד רם. ד״ר ירדני הייתה פליאוגרפית בעלת שם וחוקרת בולטת ביותר של האפיגרפיה השמית–המערבית בדורנו, ובייחוד של כתובות עבריות וארמיות קדומות. היא פרסמה 11 ספרים, שישים מאמרים ופרקים בפרסומים מדעיים שונים. אבל תרומתה חורגת הרבה מגבולות פרסומיה, כי היא חלקה בנדיבות מידיעותיה ומעצתה לעמיתיה למקצוע. עיניה החדות וידיה המיומנות פענחו והעתיקו כתובות למען חוקרים רבים.

ראשית עבודתה המקצועית הייתה דווקא בתחום האמנות. כבוגרת האקדמיה בצלאל במגמת גרפיקה, נטלה חלק חשוב בהפקת ״תנ”ך קורן״ המהודר, המשמש בהרבה בתי כנסת בישראל לקריאת ההפטרות. המעבר להוצאת ”כרטא״, שהייתה לה לבית, פתח לה פתח לעולם המדע. שם הכינה, בין השאר, שרטוטים של כתובות וחפצים לאנציקלופדיה המקראית ולשאר פרסומים. ישראל אפעל, שהיה אז מזכיר המערכת של האנציקלופדיה, הצית בסיפוריו על חידושים בתחומי עולם המקרא את סקרנותה והיא נרשמה לאוניברסיטה העברית ולמדה בה מקרא ולשון עברית לתואר הראשון, ולתואר השני למדה שפות שמיות ופליאוגרפיה. בעודנה תלמידת מ״א ותלמידת מחקר אצל יוסף נוה ויונה גרינפלד, המשיכה להעתיק ולשרטט כתובות עתיקות לחוקרים רבים. שיטתה בציור כתובות מוכרת יפה לכל העוסקים במקצוע.

דרכה של ירדני מאמנית לחוקרת הייתה סלולה. מלאכת המחקר ופענוח כתבי יד הייתה לה מורשת מבית, שכן היא הייתה בתו של מנחם זולאי, חוקר הפיוט הנודע. היא נרשמה לאוניברסיטה בהיותה בת 33 ,לא הגיל הרגיל לסטודנטים בראשית דרכם, ונדיר הדבר ביותר שחוקרים שנכנסו לאקדמיה באמצע שנות השלושים לחייהם יגיעו להישגים שעדה הגיעה אליהם.

עוד במהלך לימודי הב״א התחילה לעבוד עם בצלאל פורטן על הכרך הראשון מארבעת הכרכים הדו–לשוניים של אוסף תעודות ארמיות ממצרים העתיקה (1999-1986). בכרכים אלה העתיקה בדייקנות את התעודות, סידרה אותן ותרגמה אותן לעברית. נוסח מעודכן ומתוקן של עבודת הדוקטור שלה, בשם: אוסף תעודות ארמיות, עבריות ונבטיות ממדבר יהודה וחומר קרוב (כרך א: התעודות; כרך ב: פליאוגרפיה וקונקורדנציה, ירושלים 2000) יצא לאור במהדורה דו–לשונית, המחזיקה שני כרכים של 1150 עמודי פוליו. שני הכרכים, מלאכת מחשבת של חוקרת בשלה, הם ספר יען בסיסי לכל המבקש ללמוד את הכתב הקורסיבי של התעודות הללו ודומיהן. הספר כולל העתקות של התעודות, לוחות מפורטים של האותיות ומחקרים מפורטים על התפתחות האותיות והכתבים השונים. איש לא הצליח עד כה להוציא מתחת ידיו מלאכה מתוקנת מזאת.

בתוך כך הוציאה עדה לאור מהדורה עברית של תעודות נחל צאלים (באר שבע וירושלים תשנ״ה), שמהדורתו האנגלית Aramaic, Hebrew and Greek Documentary Texts from Nahal Hever and Other Sites, (עם חנה כותן) נכללה בסדרת Discoveries in the Judaean Desert (The Seiyal Collection II), Oxford 1997.

כעבור חמש שנים פרסמה עם ברוך לוין את הכרך השני של התעודות מימי בר כוכבא מ״מערת האגרות״: The Documents from the Bar Kokhba Period in the Cave of Letters II (Jerusalem 2001). סיכום מחקריה בפליאוגרפיה של תעודות מדבר יהודה התפרסם בספרון הפופולרי–למחצה Understanding the Alphabet of the Dead Sea Scrolls, Jerusalem 2014.

לשיתוף הפעולה הפורה שלה עם בצלאל פורטן נמצא המשך במחקר האוסטרקונים האדומיים ממקדה. הם הוציאו לאור שני כרכים Textbook of Aramaic Ostraca from Idumea, (Winona Lake 2014, 2016). עדה עצמה הוציאה לאור את האוסטרקונים שבאוסף יסלזון The Jeselsohn Collection of Aramaic Ostraca from Idumea, (Jerusalem 2016).

עדה הייתה גם שותפה פעילה במפעל אוסף הכתובות הרב–לשוני מארץ–ישראל מימי אלכסנדר ועד הכיבוש המוסלמי, Corpus Inscriptionum Iudaeae Palaestinae, שארבעה מכרכיו כבר ראו אור. תחומה היו הפענוח והפירוש של הכתובות העבריות והארמיות. פטירתה קטעה את עבודתה בעיצומה.

מבין שישים מאמריה של עדה אציין כאן רק שלושה: המאמר על מגילות הכסף מ״כתף הינום״, "Remarks on the Priestly Blessing on Two Amulets from Jerusalem", Vetus Testamentum 41 (1991): 176-185, שבו הצליחה לגלות נוסח זהה כמעט ל״ברכת הכוהנים״ של במדבר ו: כד-כו – ציטוט ראשון של טקסט מקראי מחוץ למקרא. במאמרה על מגילת אחיקר מיב, "Maritime Trade and Royal Accountancy in an Erased Customs Account from 475 B.C.E. on the Ahiqar Scroll from Elephantine", BASOR 293 (1994), 67-78, הצליחה לראשונה להעמיד את המגילה על הסדר המקורי שלה, וזאת לפי יומן המכס המחוק של הנמל ביב. עדה פענחה גם את ”חזון גבריאל״ החידתי, ”מגילה״ נבואית בת שני טורים מהתקופה ההרודיאנית, הכתובה בדיו על אבן, והציעה לה, יחד עם בנימין אליצור, פירוש (”טקסט נבואי על אבן מן המאה הראשונה לפסה״נ. הודעה ראשונה״, קתדרה 123 [ניסן תשס״ז], עמ‘ 155–166 ;נוסח אנגלי: A Hebrew Prophetic Text on a Stone from the Early Herodian Period, Preliminary Report", in: M. Henze [ed.], Hazon Gabriel [SBL, Early Judaism and its Literature 29, Leiden 2011: 11-29).

עדה לא הסתגרה בתחום שבו קנתה לה שם, מחקר הכתבים הקדומים. בשנים 1979-1991 עסקה בחקר הכתב העברי בימי הביניים במכון לפליאוגרפיה עברית בירושלים. הודות לכישרונה וניסיונה כגרפיקאית, חיברה את ספר הכתב העברי (ירושלים 1991; מהדורה אנגלית 1997), הסוקר את הכתבים העבריים מראשיתם ועד לגופנים של תקופתנו (עדה עצמה עיצבה שני גופנים: ”עדה״ ו״חגית״).

עדה גם נתנה את לבה להפיץ את ידיעותיה מחוץ לאקדמיה, וחיברה את הספר המאויר הרפתקאות (ירושלים 1982), ובמהדורה אנגלית: A-dventure-Z: The Story of the Alphabet (Jerusalem 2004). שניהם ספרים לבני נוער, קלילים ומשעשעים.

את ספרה האחרון, The Hebrew National Script up to the Babylonian Exile, לא הספיקה עדה לסיים. היא עבדה עליו עד שייסורי מחלתה גברו עליה. הספר עומד לראות אור בחודשים הקרובים. עוד בדפוס, כרך משותף לה ולבצלאל פורטן, הכולל מבחר מתעודות יב על היהודים במצרים, שיראה אור השנה.

אך בכל תרומתה המדעית העצומה, לא נמנתה עדה עם הסגל האקדמי באוניברסיטאות בארץ. היא לא הייתה הטיפוס של מורה ואף לא ששה לעלות על במה ולהרצות לפני קהל. היא שמחה לחקור טקסטים ואהבה להוסיף את הנגיעה האמנותית לחיבוריה. עם זה, על אף צניעות הליכותיה, היא הכירה במעמדה המדעי וידעה לעמוד על דעתה בעת ויכוח. הוויכוח המדעי וחילופי הדעות עם עדה יחסרו לכל מודעיה.

חייה של עדה לא היו קלים. היא התייתמה מאביה בהיותה בת 17 ,ובהיותה בת 29 התאלמנה מבעלה ונותרה עם שתי ילדות רכות, בנות ארבע וחצי ושלוש וחצי. אכן, ראויה היא להערצה על הישגיה העצומים, למרות כל הקשיים שחוותה.

עדה הותירה אחריה שתי בנות, דפנה וחגית, ושלושה נכדים.

יהי זכרה ברוך.

כתב: שמואל אחיטוב