דבי קאסוטו, אוניברסיטת בר-אילן

הקונטקסט החברתי של האריגה בארץ ישראל בתקופת הברזל ב'

בשנים האחרונות אנו עדים להתעניינות גוברת בנושא המגדר במסגרת המחקר הארכיאולוגי, התעניינות ניכרת במידת מה גם בחקר הארכיאולוגיה המקראית, ובפרט בנושא האישה בתקופת המקרא. הדיון בנושא זה נסוב סביב מעמדן של הנשים בפעילויות של פולחן, מסחר ועבודות הבית, והוא נשען בעיקרו על מידע מקראי ו/או השוואות אתנוגרפיות, ובמידה פחותה על מידע ארכיאולוגי. השימוש במידע הארכיאולוגי נעשה בדרך-כלל ברמה כללית בלבד. מטרת המחקר שלי הנה זיהוי מקומה של האישה בתקופת הברזל בהקשר הביתי, בהסתמך על ממצאים ארכיאולוגיים ובמתן פרשנות להם. הגישה בה נקטתי היא "החזרת" הממצאים למקומות בהם הם נמצאו, זאת בכדי לנסות ולזהות פעילויות נשיות, ובעיקר פעילות אריגה אך גם אלו הקשורות להכנת ובישול מזון. טוויה ואריגה היו מאז ומעולם מזוהות כפעילויות נשיות ביתיות, וביטויים להן ניתן היה למצוא בעת העתיקה במזרח התיכון בכלל ובארץ-ישראל בפרט, כמו גם בימינו בחברות מסורתיות. מקורות היסטוריים, טקסטואלים ואיקונוגרפיים, מצביעים על זיהוייה של פעולת האריגה כפעילות נשית. חברות עתיקות ייחסו תכונות מגדריות לכלים הקשורים לפעילויות כאלו וכך נוצר הקשר ברור בין פלך הטוויה, או נול האריגה, לנשים. שכיחותם של ממצאים כגון משקולות נול, גושי טין מחוררים, בשכבות הברזל ב' בארץ ישראל, מעידה על השימוש הרב שנעשה בנול-המשקולות בתקופה זו. בעבודתי בחנתי את משקולות הנול בהקשר הרחב שלהם, כלומר היכן מקומן בתוך הבית ואילו חפצים התגלו בסמוך אליהן. הדגמים שנמצאו נותחו בעזרת השוואה למקבילות ארכיאולוגיות ובהסתמכות על מידע אתנוגרפי. גישה זו אפשרה את שחזור המרחב הביתי, וניתן היה ללמוד באמצעותה על חיי היום יום של בני הבית, כמו גם על תפיסת עולמם, דעותיהם ותרבותם.

לסיכום, בעבודתי, סקרתי מספר רב של חפירות וממצאים מתקופת הברזל ב' הראתי כי כאשר ניתן ל"החזיר" את הממצאים למקומם המקורי, הרי שניתן לעשות בהם שימוש רב להבנת המרקם התרבותי והחברתי. בעבודה אפשרה שיטה זו, תוך שימוש במקורות ההיסטוריים והאתנוגרפיים העומדים לרשותנו, להבין את אופן הפעילות הביתית בחברה הישראלית בכלל, ולעמוד על החלוקה המגדרית של הפעילות בבתי מגורים בפרט. מן המחקר עלה כי מספר דפוסי שימוש במרחב המגורים היו משותפים לרבים ממקרי המבחן שנבדקו. כך למשל עלה כי במקרים רבים בוצעו (בעונות המתאימות) עבודות האריגה בגג הבית, וכי נפוצה היתה ההפרדה בין מקום הכנת האוכל למקום בישולו, ובמקרים אחדים אף ייתכן שהתקיימו מקומות בישול מרכזיים למספר מבנים. דומה כי במרבית המקרים היתה זו הפעילות הנשית שתפסה את עיקר נפח הפעילות בבית המגורים, ושהכתיבה את השימושים השונים במרחבי הבית השונים. למרות אחידותם הארכיטקטונית של מרבית המבנים שנדונו מתקופת הברזל ב', ולמרות שהתגלו דפוסי שימוש המשותפים לכולם, הרי השימוש במרחבים השונים הוכתב לפי צרכי המשפחה שהתגוררה במקום, עם האישה בלב הפעילויות הביתיות.

Academia.edu

© אפריל 2020